איפה הקסם בעולם

להניח את עצמנו במקומות בציפיה, כמו גם למתוח ולשבור את עצמנו במאמץ - שני הכיוונים ימשיכו לתקוע אותנו במקום. בדרך יתדלקו אותנו גם בתסכול, שהרי אני כל כך מנסה.

אבל מהו ״המאמץ הנכון״*?

הדרך אליו מתחילה בהכרה שהמשקפיים שלנו עכורים,

עכורים מכדי לראות את הקסם.

זה לא שהוא לא שם

וזה לא שתמיד אפשר לראות אותו,

אבל הדרך היא ניקוי העדשות.

הדרך לניקוי העדשה היא תרגול מתמשך ומכוון, של זיהוי הכתמים דרכם למדנו להסתכל על המציאות. אלה השלבים:

1. להכיר שהכתם הוא קודם כל בתוכנו, גם אם הוא חותם של מה שפעם היה סביבנו. גם אם הוא מתקשר לנקודה שחורה שעכשיו במציאות מולנו. את הקסם שלצידה רק קוצר הראייה שלנו מסתיר. לרוב זה השלב הקשה ביותר- להכיר באופנים בהם אנחנו צובעים לעצמנו את המציאות, בלי ליפול לייאוש או מתקפה עצמית. זה השלב לגייס לטובתנו כוחות נשכחים (ראה פוסט: ״עקבות אהבה״), כדי לצלוח לשלב הבא.

2. לתת שם לכתם. מהי התחושה, רגש או מחשבה דרכה כרגע אני רואה את הדברים.

3. להכיר את הכתם. מאיפה אתה מוכר לי? רמז, מדובר במישהו או משהו שפעם היינו או פגשנו.

4. ליצור יחסים מחודשים, מודעים ורצויים יותר עם הדמות שמתגלה לנו בפנים, מאחורי הכתם.

ככל שהעבודה הזו מעמיקה, במקום להיות כתם על העדשה נוספת בתוכנו דמות שאפשר להיות איתה בקשר. ככל שהיחסים איתה מתפתחים, האור יכול לחדור את העדשה, הקסם נגלה.

*״המאמץ הנכון״ - אופן ההתכווננות הפנימית לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, ככוונון מיתר כלי נגינה, לא מתוח ולא רפוי מדי.